נושאים
- פרטים כלליים על הטיול – אין טיפ טוב יותר מטיפ מאדם שחווה בדיוק את מה שאתה עומד לחוות! נמליץ לקרוא טיפים ממטיילים שטיילו במקומות בהם אתם עתידים לטייל ושמטופלים באותו אופן בו אתם מטופלים.
- אינסולין בטיול – אחד האתגרים בטיול הוא שמירה על האינסולין בתנאים הנדרשים לו. כאן תוכלו לקרוא טיפים ממטיילים לשמירה על האינסולין ומה ניתן לעשות במקרה של תקלה.
- ציוד סכרת – החלק הכי קשה בלטוס לחו"ל הוא לארוז… להחליט איזה בגדים לקחת, כמה נעליים ואם יהיה חם או קר. אז איך אפשר לדעת איזה ציוד סכרת לארוז בלי טיפים
- אישיים??
- בלת"מים – לחלק מהאירועים בטיול אפשר להתכונן מראש, בין אם טכנית ובין אם נפשית, אבל בטיולים לעיתים ניתקל בסיטואציות שלא ניתן היה לחזות מראש. הדרך הכי טובה להיות ערוכים לבלת"מים היא לשמוע בלת"מים שקרו לאחרים וללמוד מהם.
- חוויה אישית וטיפים – לסיום, כל אחד מהמטיילים יספר על החוויה שלו והטיפ המנצח!
טיפים מהמטייל/ת – מיקה בן שבת – דרום אמריקה
- מועד טיסה – פברואר 2023.
- מטיילת – מיקה בן שבת, בת 23 עם סוכרת מגיל 6.
- דרך טיפול – מטופלת במשאבת אינסולין וסנסור במעגל סגור. כחצי מהטיול הורדתי את הסנסור והשתמשתי במד סוכר.
- משך הטיול – 4 חודשים.
- מדינות – ארגנטינה, צילה, פרו, קוסטה ריקה, ניקארגואה וגואטמלה.
אינסולין בטיול
- קירור – טסתי עם אינסולין שיספיק ל5 חודשים בנרתיקי קירור ״פריו״, נרתיק ששומר על קור 24-48 שעות לאחר שטובלים אותו במים. המלצתי להשתמש בצידנית עם קרחונים ולא בנרתיק ״פריו״, כי מניסיוני הנרתיק שומר על טמפרטורת החדר ולא על קירור.
- האתגר בצידנית הוא שלאחר כ8-12 שעות (תלוי קרחון) הקרחון כבר לא מקרר באופן מספק, וישנם טיולים שכוללים זמן ממושך ללא מקרר, בעיקר במעבר בין יעדים. האתגר ניתן לפתרון בהכנסת מוצרים קרים לתוך הצידנית שיהוו תחליף לקרחון קפוא. במהלך אחד המעברים שעשיתי, כשהקרחון הפשיר, קניתי בתחנת דלק שקית קרח ששמרה על הקור עד לסוף הנסיעה.
- קנייה – לאחר כחודש וחצי האינסולין שהבאתי מהארץ התקלקל, בלימה, עיר הבירה של פרו, הצלחתי לקנות בבית מרקחת עטי אינסולין נובורפיד ללא מרשם (רשת MiFarma). לאחר מכן החלטתי להפסיק להשתמש בנרתיקי ״פריו״ וקניתי בחנות טיולים צידנית עם קרחונים לאינסולין החדש.
- בחלק מהמדינות נדרש מרשם רופא כדי לקנות אינסולין בבית מרקחת. במקרה כזה אפשר ללכת לרופא ולקבל מרשם או לקנות את האינסולין בבית חולים, שם יש רופא שרואה אתכם ונותן מרשם במקום.
ציוד סוכרת
- אין ספק שהציוד הדרוש לטיפול בסוכרת כמה חודשים הוא לא קטן. אני טסתי לטיול הגדול עם מזוודה ולא עם מוצ'ילה כדי שיהיה כמה שיותר מקום לציוד, העדפתי לקחת הכל מראש ולא להסתמך על משלוחים כי לפעמים הם נאבדים/ לא מגיעים בזמן. בנוסף חלק מהציוד היה במוצ'ילה של החברה שאיתה טסתי. החלק הנחמד בסיפור הוא שעם הזמן ציוד הסוכרת המתכלה פוחת, מה שאפשר לי בסופו של דבר לסיים את הטיול עם מזוודה חצי ריקה ולקנות הרבה.
- * מהיכרותי לא פשוט לקחת מקופת החולים כמות מספיקה של ציוד לטיול גדול (בחלק מהמקרים נותנים לקחת ציוד לחודשיים/שלושה הבאים, אבל מומלץ לא להסתמך על זה).
לכן חשוב להתחיל לאגור כמה שיותר זמן מראש ציוד שיספיק למשך הטיסה.
בלת"מים
- החלפת פרפרית באוטובוס – עליתי על אוטובוס בין פאראקס ללימה בפרו שאורך כ5 שעות, כשהסוכר שלי עמד עלhigh . הזרקתי אינסולין עוד לפני כן והסוכר לא ירד, כך שהבנתי שאין מנוס מהחלפת פרפרית. התיק הקטן שלי שכולל תמיד ספיירים למקרים כאלה היה איתי, והתחלתי בהחלפה של הפרפרית. כשהגיע השלב שבו אני צריכה להחדיר את הפרפרית חששתי שהחדרתה תוך כדי נסיעה בכבישים הלא סלולים של פרו יכולה להוביל להחדרה לא תקינה, ומהסתכלות על הדרך הבנתי שככל הנראה לא נגיע לרמזור בזמן הקרוב. אז החלטנו ללכת לנהג ולבקש שיעצור את האוטובוס למספר דקות. ואכן הנהג עצר את האוטובוס ואפילו הגיע אליי לוודא שהכל בסדר.
- שמירה על אינסולין בקירור במעבר ארוך – כשעברתי מארגנטינה לפרו עשיתי מעבר יבשתי שכלל 4 אוטובוסים שארכו כ50 שעות. כמו שאפשר להבין מדובר בזמן ממושך שצידנית סטנדרטית לא יכולה לעמוד בו. כשהגענו לצילה נאלצנו להעביר בעיירה חצי יום עד האוטובוס הבא. שיתפתי את החברים בצורך לשמור על האינסולין בקירור, ויצאנו למסע לחפש מקרר. הסתובבנו ברחובות ודפקנו על דלתות שהיה להן שלט של הוסטל, עד שהגענו להוסטל של אדם סופר נחמד ששמח לעזור ולאפסן את האינסולין במקרר שלו עד הערב.
חוויה אישית וטיפים
- לטייל לאורך זמן עם סוכרת זה מורכב, דורש חשיבה ותכנון. יחד עם זאת, זה אפשרי, ואפילו יכול להפוך לאתגר מעניין במהלך הטיול. יש מדינות בהן זה מורכב יותר, יש מדינות שפחות. יש רגעים שתהנו מזה ויש רגעים שתרצו לחזור הביתה. המשפט הכי חשוב שאני יכולה להזכיר הוא שסוכרתיים יש בכל מקום, ולכן פתרונות יש בכל מקום.
- הטיפ מספר 1 שלי הוא להיות ערוכים לבלת"מים – חשוב תמיד להיות עם ספיירים בהישג יד. אם יוצאים לטיול של כמה ימים אז לקחת ציוד להחלפת פרפרית וכו. בנסיעה באוטובוס/ טיסה לחלק את הציוד בין התיקים השונים. לי היה תמיד בתיק הקטן תיק קטן עם ספייר מכל דבר, והשתמשתי בו יותר מפעם אחת.
טיפים מהמטייל/ת – סנדי
אני סנדי, סוכרתית סוג 1 בת 17 כבר כמעט 9 שנים, אבל עדיין נוסעת כל שנה לפחות פעם אחת לחול מאז שקיבלתי סוכרת. התגלתה לי הסכרת באמצע הקיץ, ובקיץ הבא כבר נסענו
לטיול משפחתי בחו"ל. מספר הנסיעות הראשונות היו קשות יותר מאחר ולא ידענו למה לצפות, פחדנו שלא יעבירו לנו את המזרקים וכל הדברים הנחוצים בשדה התעופה, פחדנו לאבד דברים, פחדנו לשכוח דברים – הסיכונים שבלהיות כל כך רחוק מהבית נראו גדולים מידי, אבל בסופו של דבר החוויה של חו"ל היא רק עוד אתגר שאפשר לנצח ורק עוד חוויה שמחזקת את העצמאות בסוכרת. בתחילת השנה השתתפתי גם במסע לפולין – וזו הייתה החוויה הראשונה שלי בחו"ל בלי ההורים. אני כותבת מספר טיפים שהיו יכולים לעזור ולהרגיע לפני טיול לחו"ל.
טיפים מהמטייל/ת – נטלי כץ – אירופה
נטלי כץ מטיילת במגוון יעדים באירופה בשנים האחרונות ומספרת בשאלון כיצד נערכת לנסיעה לחוץ לארץ. “לקראת כול טיסה ביקשתי מכתב באנגלית מהרופא סכרת שלי,הוא רשם וחתם לי, יש לי את הכרטיס של האגודה באנגלית אז אני לוקחת את זה איתי, קניתי ארגונית שבערך נראית כמו מזוודה קטנה". בשאלון של נטלי תמצאו טיפים להתנהלות בזמן הטיסה וכן במהלך הטיול. על ההערכות לטיסה כותבת נטלי: לדעתי לקחת אוכל לפני,כי במטוס לא תמיד מחלקים אוכל,תלוי באיזו חברה,ובאופן כללי לקחת אולי איזה חטיף אנרגיה,או משהו שלא ימס בתוך התיק גב או היד,ולעלות את האינסולין ואת הציוד רק בתיק יד/גב,בשום אופן לא בבטן המטוס כיהאינסולין יתקלקל כיוון שהטמפרטורות שם מאוד נמוכות."
טיפים מהמטייל/ת – לירז ליברמן – אוסטרליה
לירז מספרת: “קודם כל ההבנה שהגוף עצמו צריך להיות מוכן כדי למנוע את ההיפו כמה שיותר – כלומר להיכנס לכושר מראש במיוחד אם זה טיול ‘טרקים’. להתחיל הליכות למרחקים ארוכים לפני הטיסה. כדי לא להפתיע את הגוף ב’בום’ של 20-30 ק"מ ליום. לקחתי איתי רק שליש מהציוד והעברתי אותו בטרול יד (כלומר 6 קופסאות של פרפריות, 6 קופסאות של מזרקים, 18 בקבוקי אינסולין, 30 קופסאות סטיקים). את הפרפריות, הסטיקים והמזרקים סידרתי ללא הקופסא החיצונית. בפועל, השתמשתי בחצי מכמות האינסולין. שליש מהציוד שלחו לי בפדקס לאחר כחצי שנה, ואת השליש האחרון אמא שלי הביאה איתה כשהיא הגיעה לסידני. ברגע שהגעתי לסידני אחסנתי את הכל אצל אחי בדירה . ב’טרקים’ של שבוע משכתי פרפרית 5 ימים, ולא החלפתי כל 3 ימים – כמו שצריך להחליף, כדי שבמהלך הטרק אחליף פרפרית רק פעם אחת ולא פעמיים. יודעת שלא רצוי, אבל לפעמים מעגלים פינות. היה לי מזל בקטע הזה כי בגלל שלא השתמשתי בהרבה אינסולין המקום של הפרפרית ספג את האינסולין בצורה תקינה גם אחרי 5 ימים. לא ספרתי פחמימות בצורה מדויקת עם משקל, הערכתי בגסות את הכמות, ואז נתתי בד"כ יחידה או שתיים פחות… למדתי להזריק פחות יחידות אחרי היפו אגרסיבי אחד שהיה לי. בכל זמן בטיול, היה איתי מישהו נוסף אחד לפחות שידע להזריק וידע על הסוכרת. תמיד היה איתי אישור מהרופא באנגלית על הסוכרת, ועל הציוד. טסתי בתקופה משוגעת של שפעת החזירים (2009-2010), ובחברות תעופה זרות. בהונג קונג בעצירת ביניים פתחו לי את המזוודת ציוד סכרת ולאחר מכן רשמו את מספר המושב שלי. לא יודעת למה, גם לא ממש הטריד אותי. בתכלס? אין טיפים מרכזיים, כי אין חוקי ברזל לסוכרת. כל גוף מגיב בצורה שונה למצבים חדשים. צריך רק להיות ערניים למצב ותמיד להיות עם זריקה ומשהו מתוק עליך."