הי, שמי עמית שיין בן 14, מתגורר במנוף, במשגב. יש לי סוכרת סוג 1 מגיל שנתיים.
התחלתי לרכב ביער שגב ולרגע לא הפסקתי, בשנים האחרונות אני רוכב תחרותי באופני שטח ומשפר את ההשיגים שלי כל תחרות.
אני מתאמן 6 פעמים בשבוע ואני לא נותן לסוכרת להגביל אותי בשום צורה. אני מעודד כל אחד/אחת להתחיל לרכב או לעשות ספורט כלשהו, זה עוזר לאיזון הסוכר והכי חשוב למצב הרוח!
היו לי אתגרים רבים במהלך הדרך, בעיקר מנטליים היו המון פעמים שחשבתי לפרוש או לוותר, היו ימים שהייתי קם ולא היה לי כוח לאימון או לתחרות, אבל עדיין המשכתי.
וגם היום מדי פעם יש לי משברים, אבל הגעתי להחלטה שלא משנה מה אני לא פורש ואני ממשיך עד הסוף.
הרבה מהאתגרים נגרמו מהסוכרת וגם הרבה לא היו קשורים לסוכרת בכלל.
עד היום אם יורד לי הסוכר באימון או שקורה משהו לא צפוי ואני לא מצליח לעשות את האימון כמו שצריך אני מתבאס. אבל הגעתי למסקנה שזה חלק מהספורט ואני חייב להמשיך.
המסר שלי הוא שגם אם ברגע מסוים הכל נראה קשה ולא אפשרי, תמיד חשוב לנסות ולהמשיך. כי זמן קצר אחר כך, זה נראה כמו כלום.
